Chinese Culture Club
זה רק ספורט
זה רק ספורט
יש אנשים שמכורים לספורט. בן זוגי היקר מכור לכדורסל. כשבטלוויזיה משודר משחק כדורסל, לדבר אליו כמו שאמא שלי אומרת, זה כמו לדבר ללאמפה, ואני אומרת שלדבר אליו זה כמו לדבר לזקן שמתחרש בלי מכשירי שמיעה. אין קול ואין עונה. אני לוקחת ללב, אבל "זה רק ספורט" אז אני מחליטה לפרגן לו ולא להציק כשהוא צופה במשחקי כדורסל. אם זה יחסוך לי ייעוץ זוגי, אני הולכת על זה.
ובאמת החלטתי ללכת על זה. הוא צופה בספורט, ואני עושה ספורט: גם אני מכבה מכשירי שמיעה, מחליפה אותם באזניות עם מוזיקה שאני אוהבת, ויוצאת להליכה.
לראות את העולם מבלי לשמוע אותו, או יותר נכון לשמוע אותו בפסקול מוזיקלי, מנקה לי את הראש בדיוק כמו ההליכה.
במסלול שבו אני צועדת, על הטיילת בת"א, רצים, צועדים, ונוסעים אנשים רבים שבחרו להכניס את הספורט לחייהם. מעניין אם רק אני הגעתי לכאן כי בן הזוג שלי שם אותי על HOLD כשהוא צופה במשחק כדורסל.
אני צועדת בטיילת בנעלי הספורט שלי, צועדת ולפעמים רצה. זה טוב לסיבולת לב ריאה אבל פחות טוב לברכיים, והכי פחות טוב ללב השבור שלי כי בן זוגי מעדיף ספורט על פני.
עם כל הפרגון, האהבה, והמנטרות של דפנה דקל, ערב אחד נשבר לי: אחרי המשחק של מכבי ת"א מול בלגרד וצעידה מאומצת שלי, חזרתי הביתה והודעתי לו: "ייעוץ זוגי, חבר". נסענו לקליניקה ידידותית בצפון העיר, שם ישבנו כמו בסרטים, על הספה, מעט רחוקים זה מזו, אני בנעלי הספורט שלי, מוכנה לקרב.
"הוא לא מתייחס אלי כשהוא רואה כדורסל", אני אומרת עוד לפני שהמטפלת שואלת. "ובכן..." היא פותחת, ומציעה לו לשתף אותי בתחביב שלו. "הרי גם את אוהבת ספורט, לא?" היא שואלת ומסתכלת לי על הנעליים. הוא מסכים וכשאנחנו חוזרים הביתה הוא מדליק את הטלוויזיה על ערוץ הספורט ומגביר. במקום לכבות מכשירי שמיעה הוא מזמין אותי לשבת לידו. "אחלה ייעוץ זוגי" אני מחייכת ומתיישבת.
"אוקיי, שימי לב מה קורה. מספר 4, זה פאפאלוקס, הוא מוציא את הכדור לפארמר, פארמר מוביל את הכדור, מוסר אותו לפניני שעובר לאמצע, אליהו עולה, חוסם לפניני, עובר את השחקן , נותן לאליהו בפיק אנד רול, מושך אליו את השניים שם, שחורציאניטיס משתחרר, אליהו משחרר לו כדור מתחת לסל, ו......בום! דאנק! גדול!" הוא מחבק אותי ואני חושבת לעצמי "מה זה היה?!" הוא ממשיך להסביר לי, ואחרי רבע שעה אני כבר מבינה את העניין. מבינה שלראות ספורט בטלוויזיה זה משעמם. אני יושבת מחובקת איתו על הספה, מחייכת ויודעת שבמשחק הבא, אצא להליכה. עדיין חושבת שאותה מתנה לגבר שלך, ללכת איתו לראות משחק של ברצלונה יהיה מעולה בזמן שאת תעשי שופינג בקניון.
ובאמת החלטתי ללכת על זה. הוא צופה בספורט, ואני עושה ספורט: גם אני מכבה מכשירי שמיעה, מחליפה אותם באזניות עם מוזיקה שאני אוהבת, ויוצאת להליכה.
לראות את העולם מבלי לשמוע אותו, או יותר נכון לשמוע אותו בפסקול מוזיקלי, מנקה לי את הראש בדיוק כמו ההליכה.
במסלול שבו אני צועדת, על הטיילת בת"א, רצים, צועדים, ונוסעים אנשים רבים שבחרו להכניס את הספורט לחייהם. מעניין אם רק אני הגעתי לכאן כי בן הזוג שלי שם אותי על HOLD כשהוא צופה במשחק כדורסל.
אני צועדת בטיילת בנעלי הספורט שלי, צועדת ולפעמים רצה. זה טוב לסיבולת לב ריאה אבל פחות טוב לברכיים, והכי פחות טוב ללב השבור שלי כי בן זוגי מעדיף ספורט על פני.
עם כל הפרגון, האהבה, והמנטרות של דפנה דקל, ערב אחד נשבר לי: אחרי המשחק של מכבי ת"א מול בלגרד וצעידה מאומצת שלי, חזרתי הביתה והודעתי לו: "ייעוץ זוגי, חבר". נסענו לקליניקה ידידותית בצפון העיר, שם ישבנו כמו בסרטים, על הספה, מעט רחוקים זה מזו, אני בנעלי הספורט שלי, מוכנה לקרב.
"הוא לא מתייחס אלי כשהוא רואה כדורסל", אני אומרת עוד לפני שהמטפלת שואלת. "ובכן..." היא פותחת, ומציעה לו לשתף אותי בתחביב שלו. "הרי גם את אוהבת ספורט, לא?" היא שואלת ומסתכלת לי על הנעליים. הוא מסכים וכשאנחנו חוזרים הביתה הוא מדליק את הטלוויזיה על ערוץ הספורט ומגביר. במקום לכבות מכשירי שמיעה הוא מזמין אותי לשבת לידו. "אחלה ייעוץ זוגי" אני מחייכת ומתיישבת.
"אוקיי, שימי לב מה קורה. מספר 4, זה פאפאלוקס, הוא מוציא את הכדור לפארמר, פארמר מוביל את הכדור, מוסר אותו לפניני שעובר לאמצע, אליהו עולה, חוסם לפניני, עובר את השחקן , נותן לאליהו בפיק אנד רול, מושך אליו את השניים שם, שחורציאניטיס משתחרר, אליהו משחרר לו כדור מתחת לסל, ו......בום! דאנק! גדול!" הוא מחבק אותי ואני חושבת לעצמי "מה זה היה?!" הוא ממשיך להסביר לי, ואחרי רבע שעה אני כבר מבינה את העניין. מבינה שלראות ספורט בטלוויזיה זה משעמם. אני יושבת מחובקת איתו על הספה, מחייכת ויודעת שבמשחק הבא, אצא להליכה. עדיין חושבת שאותה מתנה לגבר שלך, ללכת איתו לראות משחק של ברצלונה יהיה מעולה בזמן שאת תעשי שופינג בקניון.